הבחירה השגויה של מארי סופי

מארי סופי הינגסט הייתה חרוצה ממני לגבי הבלוג שלה. היא כתבה על העבר המשפחתי בגרמניה של השנים הרעות והרקע היהודי שלה. הינגסט, היסטוריונית ממוצא גרמני, כיום בטריניטי קולג׳ בדבלין, בעלת מראה גיקי משהו וכנראה בעלת כישרון. היא לא היחידה שכתבה על גורל משפחתי טרגי במיוחד, אבל בבלוג שלה, "Read On My Dear, Read On״ נאספו כ-240,000 עוקבים, ב-2017 זכתה בפרס golden bloger הגרמני ובעוד כיבודים שונים. בעקבות הפופולריות שצברה, ניצלה ערוצים נוספים, פופולריים ואקדמיים, בהם סיפרה על החיים בבית סבתה היהודיה ועל גורל משפחתה ולפעמים הוסיפה הקשרים אקטואליים. במקביל מילאה 22 דפי עד למאגר של יד ושם על בני משפחתה שניספו וכך נוספו בני משפחתה למאגר השמות.

בעת קבלת הפרס ב-2017, הינגסט מנצלת את הבמה לצורך מחאה לטובת עיתונאי גרמני העומד למשפט בטורקיה

אני כותבת ״כנראה״ על הכישרון שלה משום שלצערי לא זכיתי לקרוא את הבלוג. לא רק משום מכשול השפה, הבלוג נכתב בגרמנית, אלא שהבלוג שלה ירד מהאוויר. זה חבל במידה, יש מה ללמוד ממי שמצליחה לקבץ קוראים רבים בנושא כזה, אבל יש גם בעייתיות בעובדה שהינגסט רכבה על גלי תהילה של משפחת קורבנות בדויה - דפי העד ששלחה מולאו על דמויות שאינן קיימות בעץ המשפחה שלה (או בכל מקום אחר בממד המציאותי) ולמשפחתה אין קשר ליהדות. בריאת חיים אלטרנטיביים היא תהליך ממכר שסוחף את הבדאי להתעלות שוב ושוב על הבדיה הקודמת, עד שהתבשיל קודח. באופן מוזר המשפחה המורחבת שלה, שבוודאי הייתה ערה לפער ההולך וגדל בין החיים הבדויים למציאות, שתקה. ע״פ הינגסט סבא רבא וסבתא רבתא שלה ״הושמדו״ באושוויץ עם ארבע מחמש בנותיהן. רק הבת החמישית, סבתה של הינגסט, ״שרדה״. הינגסט ״זכרה״ את ״מסיבות האושוויצים״ שסבתה אירגנה לחבריה הניצולים. היא ״זוכרת את עצמה״ מכניסה הזמנות שכותרתן ״אושוויצר יקר״(!) לתוך מעטפות ושולחת אותן. היא הוסיפה פרטים כגון השמלה המעצבנת שהוכרחה ללבוש למסיבות הללו, על טעם העוגה המוצלח ועל הסיפורי הנוגעים ללב של ה״אושוויצים״. עם הזמן החל להתגלות חוסר עיקביות בפרטים הביוגרפיים שפיזרה. זה כמובן יכול לקרות: סבא שלי טעה בפרטים, כגון תאריכי לידה של אחיו, או פרטים לגבי מותם ששיבש (אבל זה מפני שהאמין לגרמנים). אי הדיוקים של הינגסט עוררו חשד אצל חלק מהקוראים המלומדים, בין השאר, אצל ד״ר גבריאלה ברגנר, היסטוריונית ומומחית למחקר גניאולוגי בינלאומי.

כאן נכנסת הנקודה האישית שלי: התמזל מזלי לעבוד מול ד״ר ברגנר כשחקרה קהילה יהודית קטנה של עיירה פרוסית, ביניהם משפחתי. בפרט, יזמה פרויקט של חיפוש אחר קברים יהודים שנעלמו (ככל הנראה) לתוך אגם (עדיין חסר מימון לפרויקט הזה). חלקתי איתה מידע שהיה לי והיא מצאה עבורי מתוך התלהבות אמיתית מידע רב ומפתיע על משפחתי.

גבריאלה ברגנר. צילום: Konstanze Kobel-Höller

אנשים מזייפים לעצמם זהות של נסיך סעודי, אבל מי מזייף לעצמו שורשים במחנה השמדה? חושיה המקצועיים של ברגנר הובילו אותה להקים צוות של מומחים שעקבו אחרי פוסטים בבלוג והצליבו פרטים מסיפורה של הינגסט מול מאגרי מידע עירוניים, ארכיונים ורשימות של קורבנות שואה. במהרה גילו שלהינגסט אין עבר יהודי כלל, רוב 22 ה״קורבנות״ לא היו, ואם נבראו - כף רגלם לא דרכה באושוויץ או בכל מחנה השמדה אחר. עם המידע הזה ברגנר פנתה בדצמבר האחרון לדר שפיגל. ההאשמות באו מכיוונים שונים, קוראים עימתו את הכותבת החרוצה עם הסתירות שמצאו. הינגסט הדפה בדרך המקובלת - טענה שהיא תחת התקפה מרושעת ושיקרית ושאלו ״תאוריית קונספירציה״. במקביל, סיפורי פנטסיה נוספים נחשפו (הינגסט ״הקימה בית חולים בניו דלהי״ ו״הדריכה פליטים סורים כיצד להתנהל מול המגדר הנגדי״). התקשורת החלה לפרסם את החשדות, הפרס בוטל והבלוג הוסר. בחודש האחרון בחר עורך דינה בקו הגנה של ״היא בסך הכל לקחה לעצמה חופש אמנותי״. האם מארי סופי עברה על חוק כלשהו כשהתחככה בחיי הזוהר של קורבנות השואה? כנראה שלא. אבל ייתכן והיא תצטרך למצוא קריירה אחרת, יותר לכיוון אומנותי, פחות מחקר היסטורי.