הבית הרביעי -או- מה קרה בגשרי הירדן?


מדי פעם אני מוצאת חידה לפתור, מתוך האוסף הפרטי. שום דבר כרונולוגי או שיטתי, הסקרנות מתעוררת באופן מקרי. הפעם מצאתי את החידה בשיר הזה:


שיר גבורות לולטר בכרך
אפשר ללחוץ להגדלה

כתב אותו שאול גנוסר, בן קיבוץ הזורע, חבר קרוב של סבי וולטר בכרך, לכבוד יום הולדתו ה-80 של האחרון. הרוב מובן לי ואני ויכולה לקשור את המילים לקורות חייו ואופיו של סבא, אבל יש כמה נקודות לא ברורות ובית אחד מפתיע במיוחד.


בבית הראשון מוזכרת אהלם שעל גדות נהר הליינה, פרבר של האנובר בצפון גרמניה, המקום בו נפגשו ב-1933 שאול (אז הנס) וסבי והשתתפו שם בהכשרה חקלאית במסגרת תנועת ״החלוץ״. בית הספר לגינון וחקלאות היהודי באהלם היה הראשון מסוגו באירופה (נוסד ב-1893), כחלק מתנועת האמנציפציה והמגמה של רכישת מקצועות "יצרניים" בחברה היהודית, בנוסף למקצועות כלליים הנלמדים בבתי ספר תיכוניים. רבים שהתחנכו שם תרמו מאוחר יותר בתחום הזה בארץ. בתקופה הנאצית, באישור השלטונות, בית הספר שימש כמרכז להכשרה מקצועית לצעירים יהושים המתכוונים להגר עד שנסגר ב-1938.

סבא הספיק לעבוד כשופט (וכמובן פוטר עם עליית הנאצים) לפני שפנה להכשרה חקלאית. ידע במשפט גרמני היה פחות שימושי בישראל המנדטורית וכדי לקבל אישור עלייה עדיף היה להיות מגדל עגבניות. אולי זו הייתה עבורו גם אידאולוגיה: הוא לא התלהב מהמקצוע שרכש, כפי שכתוב בבית השני (״האמנת שלהיות עובד אדמה זה עדיף על שופט ופרופסור״). סבא ולטר אכן נטש את תחום המשפטים כשהגיע לארץ והעדיף להיות פועל וגנן. הוא היה אחד הפועלים שבנו את קולנוע ״ארמון״ בשכונת הדר, מאוחר יותר שמש כגנן של שדה התעופה של חיפה וגם טיפח גינה מפוארת משל עצמו.

במבנים של בית הספר לגינון וחקלאות, נמצא היום אתר ההנצחה ליהודי הנובר. ב-1941 ריכזו שם הנאצים את יהודי העיר (בינהם אחיו של סבי), הם שוכנו במשך כמה ימים בצפיפות בחממות של בית הספר ומשם נשלחו ברכבת לגטו ריגה. לדברים כאלה אין מקום בשיר יומולדת גְבוּרוֹת.

בעזרת היסטוריונים שעובדים במקום אני מנסה לברר מיהו קארל הנבל יליד פיינה שהרים את ראשו. (Peine, מצאתי במפה, היא עיר קטנה באזור האנובר). השיר לא מבהיר אם קארל קשור לאהלם, או איזה דברי נבלה עשה, אבל שווה לנסות.

לגבי הבית הרביעי אין לי קצה חוט ואיזו דרמה יש בו! בבית השלישי מתוארת העליה של סבא עם הספרים האהובים שלו וללא סבתי (״אך השארת של למספר שבועות יהלום אמיתי ושמו קיטה״). הם היו אז זוג (לא כדת וכדין), אבל היא כנראה התעכבה. אולי מגבלת אישורי ההגירה, או שלסבתא היו עוד קצת סידורים, רמז אפשרי לכך כתבתי כאן. ידעתי שסבא הגיע לפלשתינה בספטמבר 1933 וסבתי באוקטובר.


הבית הרביעי מתחיל ב״כי ראוה שוטרים בגשרי הירדן״. מן הסתם מתיחס, לבית הקודם, לסבתא ולהגעה שלה. יכול להיות אחרת? כלאו את סבתי בגשרי הירדן כשהגיעה לארץ? איך ולמה הגיעה לשם? מעולם לא שמעתי על דבר כזה.


ככל שידעתי, שניהם הגיעו בעליה לגאלית. סבתי תיעדה בתמונות את המסע לפלשתינה, מצלמת בדרך משל היא בעיצומו של משט תענוגות. את התמונות סידרה באלבום.

אולי ירדה בטורקיה, או בלבנון והגיע לארץ בדרך עוקפת דרך היבשה? האם דברים כאלה קרו?


הצצתי שוב באלבום המסע שלה. בתמונה הראשונה מצולמת האניה, כנראה בנמל היציאה, אבל אי אפשר לזהות בתמונה את שם אניה. שם היה יכול להוות קצה חוט, לרמז על המסלול.


תחילת המסע


באחת בתמונות האחרונות של המסע נראה נמל וברקע הר, שנראה ממש כמו הר הכרמל מכיוון המפרץ.



חיפשתי תמונות ישנות של נמל חיפה ואכן מצאתי תמונה של מבנים זהים בנמל חיפה:




לפי זווית הצילום בתמונת האלבום, זהו הצילום ראשון בפלשתינה. ועדיין לא הייתי בטוחה.


מצאתי בארכיון המדינה רשימות שמיות של נוסעי האניות שהגיעו לארץ. בכל תיק תקופה המכסה חצי שנה של אניות המגיעות לנמל. התמקדתי ברשימה המתאימה למה שידעתי: (יולי - דצמבר, 1933, נמל חיפה). הרשימות סרוקות אמנם, אבל לא עברו תהליכי שיחזור של הטקסט באמצעות תוכנות OCR, לכן אי אפשר לעשות חיפוש דיגיטלי ע״פ שם. אם לא יודעים תאריך, או שם אוניה, צריך לסרוק בעין שמות על גבי שמות. הרשימות מסודרות לכאורה על פי א״ב, אבל לא באופן מוקפד במיוחד. הסריקה מייגעת, המוח עדיין מחפש שדה להקליד בו מילות חיפוש ולקבל תשובה מהירה.

עברתי על כל חודש אוקטובר וגם קצת מאוחר יותר (אולי יצאה מגרמניה באוקטובר והגיעה בנובמבר?) ולא הצלחתי למצוא.


התקדמות מסויימת הגיעה כשמצאתי ב״עבודת השורשים״ שלי (זאת מימי בית הספר) תאור של הגעתה של סבתא בפיסקה קצרה: סבי היה חולה, בתקופה זו היו באזור מצב מתוח, כך שאיש לא בא לפגוש אותה בנמל. ביום הראשון בלוואנט היא נאלצה להסתדר בעצמה. מקום הלינה הראשון שלה היה ״בחיפה, במטבח של חברים״. מצוין התאריך: 1 בנובמבר.


חזרתי לרשימות של התאריך הספציפי הזה, הפעם ביתר ריכוז. מצאתי משהו קרוב, אבל לא בדיוק:




אלפי עולים משלל ארצות הגיעו לנמל חיפה, שמותיהם זרים ומוזרים משלל ארצות מקור ואת השמות האלה, פקידים היו אמורים לכתוב ברשימות בתעתיק עיברי. במקום ״קטה קרומבך״ כתב מישהו ״קטי קרונבק״. העין הסורקת שלי פיספסה את זה כשעברתי על כל הרשימות (חיפוש דיגיטלי גם היה נכשל כאן).


אבל האם זו היא? אם העמודה מימין לשם מציינת גיל (לפי הערכים ברשימות זה נראה הגיוני), הרי שגם זה מסתדר, סבתא ילידת 1899.

לבסוף מצאתי חיזוק משמעותי לכך שקטי היא קטה: באותה רשימה, כלומר אותה אוניה, מצאתי את שמה של חברתה הטובה אולגה בלנק (הרשימות מחולקות ל״עולים״,״תיירים״ ו״חוזרים״. סבתי ברשימת העולים ואולגה ברשימת התיירים). הטריגר לחיפוש אחר שמה של אולגה ברשימה היה תמונה של שתיהן באלבום תמונות המסע של סבתא .


קטה מימין, אולגה משמאל


וכך, כמה רמזים וקורטוב מזל הצטרפו לכלל מידע של סיפור עלייה קטן. המשתתפים: אלבום התמונות, עבודת השורשים שלי, רשימות מתוך ארכיון המדינה ומידע שאגור בזיכרון המוגבל שלי, שנמסר לי במשך השנים. זיכרון ומידע שנמסר בע״פ הוא הדבק בין המסמכים והתמונות. את אולגה בקושי היכרתי וגם זה כשהייתה מאוד מבוגרת ולא היה שום סיכוי שאזהה אותה בתמונות אם לא יצאתי למסע הזה עם אבא. הוא הספיק להעביר לי את היכולת לזהות את אולגה בתמונות לפני שנעלם ולקח איתו שפע של ידע וזיכרונות שאי אפשר לשחזר. זו גם הסיבה שיש חידות שאפשר לפצח רק בעזרת ״מידע פנימי״ ושיכולת הפיענוח מתפוגגת ככל שעובר הזמן.


האלבום בו תעדה סבתא את ההגירה שלה, ממשיך לתחילת השהיה שלה בפלשתינה, לטיולים הראשונים בארץ החדשה. באחד העמודים מצאתי את התמונות האלה:




או, אולי זה מבנה שקשור לגשרי הירדן ויוכל לתת רמז? עלעלתי ברשת לא מעט, חיפשתי אתרים ליד הירדן בתמונות ישנות. חשבתי לפנות לחכמת ההמונים, אבל אז מצאתי: לא ירדן, אלא ירקון. זהו אתר שבע טחנות, שנמצא על גדות הירקון ברמת גן, מזרחית מהאילון.



שבע תחנות משנות העשרים, כנראה. יפו ליד הירקון...



בשנות העשרים והשלושים פעלה פה טחנת קמח ובית קפה פופלרי, ליד הכפר הערבי ג׳רישה (جريشة).(באתר הפארקים של עיריית תל אביב, כתוב ״הכפר העברי ג׳רישה. פליטת קולמוס רבת משמעות). הקומפלקס כלל סכר, מספר מבני אבן ושבעה אבני ריחיים. טחנות הקמח פעלו עד 1936 ואז הוחלפו בטכנולוגיות מתקדמות יותר.



הצלחתי להתקדם, אבל לא פתרתי את חידת הבית הרביעי. גיליתי שאכן סבתא נכנסה לארץ באופן לגאלי מסודר. אז מתי ומדוע נכלאה בגשרי הירדן? לסיפור הזה אין שום רמז בזיכרון שלי (וגם לא של אבא, הספקתי לדבר איתו על זה לפני שנפטר). יתכן וקיים באיזושהו ארכיון רשימת עצורים, אבל כדי לחפש משהו כזה, צריך קצה חוט, מישהו עם ידע על התקופה שיכול לספק הסבר אפשרי, לפחות תאורטי, למעצר בגשרי הירדן. מכירים מישהו כזה? ואולי מישהו שיכול למצוא את קארל הנבל יליד פיינה?




מקבץ תמונות מהקרוז של קטה קרומבך לאורך חופי הים התיכון ,1933, בספינה ״תיאופיל גוטייר״.




אחרית דבר

לאור הדברים לעיל, פנתה אלי יהודית גיל לבית בר, בת דורו של אבי. משפחתה התגוררה בשכנות לסבי וסבתי.


היא סיפרה לי כך:

מה קרה בגשר הירדן כמובן שאיני יודעת. אני רוצה רק לספר לך משהו שאולי יתן לך כיוון מחשבה חדש. אבי היה חבר ב"משוטטים" בהדרכת פנחס כהן, שנהגו לצאת לטיולים ברחבי הארץ וגם בירדן. הוא כתב את רשמיו, שהודפסו בגרמניה בעיתון היהודי "יודישה רונדשאו". באחת הרשימות הוא מספר על מעבר הגבול לעבר הירדן ליד קיבוץ גשר. היתה שם בודקה עם זקיף ירדני שספר את המטיילים. הם נאלצו להמתין זמן רב עד שהתקבל אישור המעבר מהמיפקדה הבריטית בטבריה. למחרת בדרכם חזרה שוב ספרו אותם במעבר הגבול והתגלה שמספר המטיילים החוזרים אינו מתאים, היה מטייל אחד יותר מדי. הם נעצרו והובלו למפקדה בטבריה, נחקרו אחד אחד, ונבחנו בשאלות בידיעת הארץ כדי לוודא שהם אכן תושבי פלשתינה - מחשש להברחת עולים חדשים בלתי לגאלים.


ובכן, זו פרשה שיכולה לתת הסבר לבית הרביעי: לא מן הנמנע ששכנים סקרנים ואוהבי טיולים יתארגנו לטיול משותף.אפשר גם שאחד ימליץ לשניה על סיוריו של פנחס כהן - וזאת תצא לסיור אחר לעבר הירדן בו תתרחש תקרית גבול דומה (החשש מכניסת מהגרים לא חוקיים לא פסק ואולי גם בקשיש ההיה מעורב בעניין).


הסבר טוב יותר כנראה לא אמצא.












קבלת עדכונים מהאַרְכִיב

טקסטים בנושא:
טקסטים אחרונים: