מלון אלפנט: הפיל שבחדר (או מה קרה בחדר 235)


אם אתם אוהבים מלונות בוטיק אירופאים ספוגי אווירה של היסטוריה ואמנות, יתכן ותתפתו למלון היפיפה הזה בעיר ווימאר. תוכלו לבחור אחד מ-99 חדרים מעוצבים. מה תעדיפו? חדר קלאסי? אולי דלוקס? או אחת מהסוויטות שנקראת על שם אחד אורחי העבר המפורסמים? בנוסף לחדר, תוכלו להנות מהאדריכלות, העיצוב, מפרטי האמנות ומהעיר שהיוותה מרכז תרבותי חשוב במשך דורות רבים.


מאז הוקם כפונדק במאה ה-17 ,התארחו במלון אלפנט מיטב נציגי האליטה התרבותית: מגתה, שילר, בובר דרך גרופיוס ושאר סלבריטאי הבאוהאוס עד תומאס מאן (וזו רשימה מקוצרת). גם היום הוא נחשב לאחד המלונות האלגנטים והמבוקשים בעיר.


אם כך, היכן הפיל שבחדר? ומה מיוחד בחדר 235?

ב-3 ביולי 1926, לרגל קונגרס של “מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית”, בילה אדולף היטלר לילה במלון וחתם בתואר “סופר”. זה היה זמן לא רב אחרי שפירסם את “מיין קאמף” כך שהתואר בא עם קבלות. בשנים הבאות ביקר שם עשרות פעמים ואף נהג לנפנף להמון מהמרפסת הפתוחה היחידה שבחזית, לשמחת המעריצים.


בשנת 1937-8 שופץ המלון ביוזמת הפירר, על ידי אחד האדריכלים המקורבים אליו, הרמן גיזלר. “שופץ” זו מילה צנועה עבור השינוי שנעשה במבנה: הבנין נהרס כמעט כליל ונבנה מחדש, תוך סיפוח של שטחים מבניינים סמוכים.


לפני השיפוץ. היטלר בחזית המלון, כנראה בקמפיין הבחירות של 1932.


הבניין החדש, שהיה אמור להפוך גם למטה המפלגה הנאצית במדינת תורינגיה, תוכנן תחת הקונספט של “ללא יהירות מלונאית מנופחת, בלי גימיקים, אלא עיצוב עכשווי התואם את המסורת והכבוד של המבנה הישן. פשטות, בשילוב ביצוע מדויק ותשומת לב לפרטים". השטח המוגבל וההתייחסות למבנה הישן, ניטרלו את הנטיה הנאצית למבני ענק ניאו-קלאסים, סמטריים ורפטטיביים באופן מוגזם. בחזית, מעל הכניסה, הוקמה כאמור מרפסת פתוחה שנוצרה במיוחד עבור היטלר. מרפסת דומה הוקמה בחצר האחורית.

התוצאה הניחה כנראה את דעתו של הדיקטטור - היטלר ביקר במלון 35-40 פעמים.


אחרי השיפוץ - חזית

אחרי השיפוץ - חצר אחורית.


הסוויטה בה התאכסן בביקוריו התכופים בעיר (היום סוויטת אודו לינדנברג) עוצבה מאז מחדש ותלוי בה, בן השאר, ציור של קנדינסקי, כלומר “אמנות מנוונת”. גם שאר המלון עוצב מחדש, כאילו בתנועת נגד לנאציזם, עם פרטי ארט דקו ובאוהאוס. (זה הזמן להזכיר כי הבאוהאוס עשה את צעדיו הראשונים בעיר הזאת ונדחק ממנה כשעלו באזור כוחות פוליטיים ימניים תומכי נאציזם, טרם עליית היטלר לשילטון).



אפשר למצוא בקלות תמונות של היטלר במקום הזה, זה לא סוד גדול ועדיין יש סיכוי להזמין חדר בלי לדעת את כל זה, ולגלות דווקא שבמשבר האחרון שוכנו במלון פליטים מאוקראינה, הכל כלול.


היטלר במרפסת




בספטמבר אהיה בכנס בווימאר ולא אתארח במלון הזה (חמישה כוכבים זה במילא לא בתקציב…). עם זאת אשתדל לרחרח ולהציץ בעיצוב הנאה, לצלם. אולי אגלה אם יש באמת מנהרה מהתקופה הנאצית שיוצאת מהמרתף ועוברת מתחת השוק הסמוך, או אמצא את סוויטת לינדנברג (באתר המלון האופציה הזו לא מפורטת, אני צריכה לוודא אם המידע לגבי הסוויטה נכון, כלומר שזו הסוויטה של הצורר. מוזר מאוד. אולי זה החדר ה-100? מי בונה מלון עם 99 חדרים).


במיוחד אני רוצה להתגנב לקומה השלישית ולצלם את דלת חדר מספר 235. בחדר הזה בילה ב-25.11.1941 אדם אחד, די משעמם, המתהדר בתואר “רופא”. במכתבים לאישתו הוא מפרט כל דבר קטן שעשה ואכל: בערב התקלח והאזין לרדיו, יצא לדרינק עם החבר’ה וחזר לארוחה נהדרת במלון (המבורגר, סלט הרינג וגבינה שוויצרית). למחרת ב-7 בבוקר התעורר, ב-8 הספיק לקפה ואז נסע למחנה בוכנוואלד הסמוך. תוך תחרות סמויה עם הקולגות של מי “עושה יותר ‘מקרים’”, הוא סימן X ליד שמו של פרידריך, דוד רַבָּא שלי*. בארוחת צהריים הוזמן לחדר אוכל קצינים של מחנה הריכוז (בקר, כרוב אדום, תפוחי אדמה וקומפוט תפוחים). בערב חזרו לויימאר, אכלו במסעדה נחמדה ליד המלון והוא התגעגע מאוד לאישתו. מאוד.



 


* אני לוקחת לעצמי חופש סיפרותי. אולי הסימן ארע באחד מימי העבודה האחרים שלהם במחנה הריכוז, ויתכן ולא הוא שסימן את ה-X הגורלי, אלא אחד מעמיתיו. אבל הדמות היבשושית-אטומה שלו כל כך מתאימה לסיפור וגם העובדה שנולד בעיירה קטנה, מרוחקת 30 ק”מ בלבד מעיירת הולדתו של פרידריך. איך לשלב את כל זה בהרצאה שלי באוניברסיטת הבאוהאוס של ווימאר - עדיין לא החלטתי. אפילו כותרת עדיין אין לי.






קבלת עדכונים מהאַרְכִיב

טקסטים בנושא:
טקסטים אחרונים: