לות׳ר קרייסיג לא קלע לרצון הפיהרר


Lothar Kreyssig
Lothar Kreyssig

לות׳ר קרייסיג נולד בגרמניה ב-30 באוקטובר 1898. ב-1916 התגייס לצבא הגרמני ושירת במלחמת העולם הראשונה בחזית המערבית. הוא סיים לימודי משפטים ב-1923 ומונה כשופט ב-1928. עד כה קורות חיים דומים להפליא לאלה של סבא שלי, ולטר. עם עליית הנאצים נפרדו הנתיבים של שני המשפטנים האלה, בני אותו גיל ואותו לאום. סבי שנולד לגזע הלא נכון, פוטר ממשרתו כשופט ב-1933 (ע״ע ״חוק בדבר השבת הפקידות המקצועית על כנה״) ועזב מיד לפלשתינה.

אחרי שפוטרו השופטים היהודים, פוטרו גם השופטים בעלי הדעות הלא נכונות ואלה שסירבו לחתום על הצהרת נאמנות. קרייסיג המשיך לעבוד, מכאן נראה שחתם על הצהרה כזאת. עם זאת הוא סירב להצטרף למפלגה הנציונאל סוציאליסטית, בניגוד לרוב הקולגות שלו.


ב-1937 עבר לעבוד בבית המשפט בברנדנבורג שעל נהר האפל (עיר קטנה, כ-70 ק״מ מערבית מברלין). שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1940 הבחין במגמה חריגה: הוא התבקש לחתום על מספר חריג של תעודות פטירה עבור ילדים ומבוגרים פגועי נפש ובעלי מוגבלויות, דיירי מוסדות ובתי חולים באזור. החריגה הזאת חשפה בפניו את תוכנית ״המתת החסד״ (Aktion T4), תכנית שמטרתה ״לנקות״ את הגזע הארי מהפגומים גנטית והלא פרודוקטיבים.

במנגנון הנאצי היו פטנטים שונים להטעיה ושמירת הסודיות של תכניות כאלה, אבל הייתה גם רשלנות בירוקרטית שחשפה את הסודות האלה בעיני לא מעט אנשים. הסודיות נשענה, בין השאר, על ציות ושתיקה של אנשי המנגנון הפקידותי. כמה צריך להקפיד על בירוקרטיה מטעה, כשכולם משתפים פעולה ומחליקים חריגות? רצה המקרה ודווקא בעיר ברנדנבורג, בה פעל אחד מששת מרכזי ההרג של תכנית T4, עבד השופט המסויים הזה, שלא שתק.


קרייסיג שלח מכתב לשר המשפטים ואף הגיש כתב אישום נגד פיליפ בוהלר, ראש לשכה במטה של היטלר ומראשי תכנית T4. הוא כתב: "מה שנכון לעשות הוא מה שמועיל לבני האדם. בשם הדוקטרינה המפחידה הזו, ללא התנגדות של כל שומר זכויות בגרמניה - מגזרים שלמים של חיים משותפים אינם נכללים בזכויות, למשל, כל מחנות הריכוז, ועכשיו, כל בתי החולים ובתי ההבראה".

בעקבות כך הוזמן השופט הסורר, בנובמבר 1940, ללשכתו של שר המשפטים, שם הוצג לו מכתב החתום על ידי הפיהרר המאשר המתות החסד. המסמך הזה נועד לתת למבצעי התכנית גב משפטי ולעקוף את הצורך בחקיקה, שעלולה לחשוף את התוכנית הסודית וליצור התנגדות.

הפגישה עם שר המשפטים היתה אמורה לספק את קרייסיג או להרתיע אותו. בגרמניה של אותם ימים, רצונו של היטלר היווה את החוק והמדיניות. במקרה הזה היה אפילו יותר מזה - השר הציג בפני קרייסינג אישור בכתב חתום על ידי הפיהרר! (ל״פיתרון הסופי״, למשל, אין שום הוראה בכתב, כולם ידעו מה הפיהרר רוצה וזה הספיק כדי ליצור תחרות מי מספק את רצונו באופן מלא יותר).


Hitler's Order approving Mercy Killing, T4
Hitler's Order approving Mercy Killing, T4

זהו כנראה המסמך שהוצג לקרייסינג, כדי שתנוח דעתו. במסמך היטלר מאשר לבוהלר ולרופאו של היטלר קרל ברנדט ״להעניק״ המתות חסד לחולים חשוכי מרפא ע״פ ״שיקול דעת אנושי״ ולפי מצב החולה. בפועל זהו אישור להקים אירגון יעודי שבוהלר וברנדט עומדים בראשו ומטרתו לבצע רצח שיטתי .

התאריך בראש המכתב, 1 בספטמבר 1939, יום הפלישה לפולין, איננו מקרי. בפועל הדיונים בנושא המתות החסד התקיימו באוקטובר והתאריך בראש המסמך נקבע בדיעבד כדי להוסיף צידוק נוסף למבצע ההמתה - בעת מלחמה. הוצאות הטיפול גבוהות באנשים לא פרודוקטיבים הן מותרות ויש להשאיר את מיטות החולים לפצועים המגיעים משדה הקרב. אמנם קיים מסמך חתום ע״י הפיהרר, אבל כדרכו, היטלר לא משאיר הוראות ישירות, בטח לא בכתב. הוא מאשר המתת חסד ״אם במקרה היא נחוצה״ ולא מורה על מבצע חיסול שיטתי של בעלי מוגבלויות. פרטים נדונו כנראה בע״פ והיטלר משאיר מרחב פעולה למבצעים.


קרייסיג לא התרשם מההסבר וסירוב למשוך את התלונות שלו. כתגובה, שר המשפטים אמר ״אם אינך יכול להכיר ברצונו של הפיהרר כמקור החוק, אינך יכול להישאר שופט״. קרייסיג פוטר. חקירה פלילית שנפתחה נגדו לא הבשילה לאשמה, אולי כדי לא למשוך תשומת לב לתכנית שהשתיקה יפה לה.

קרייסיג היה בין אנשי החוק הבודדים שהתנגדו לתכנית T4, אם בכלל היו אחרים. להגיש כתב אישום נגד אחד מהמקורבים להיטלר, זהו אומץ בלתי רגיל. אולי בכך תרם את חלקו בהעלאת מודעות לרצח ההמונים שמתרחש על אדמת גרמניה. באוגוסט 1941 נשא הבישוף הקתולי קלמנס פון גאלן, דרשה שקראה להפסיק את המתות החסד. כתוצאה מכך הורה היטלר על הפסקת המבצע. קיימים היסטוריונים הטוענים שפשוט הגיעו למספרי היעד של התכנית. ייתכן גם שבשלב זה השמועות לגבי התכנית היו נפוצות מדי ולכן הוחלט להפסיקה באופן רשמי. בכל אופן הקרדיט למחאה שהובילה להפסקת תכנית T4 ניתן לכנסיה. למעשה המתות החסד כלל לא נפסקו, כתבתי על כך כאן.


אחרי המלחמה הקים לות׳ר קרייסיג אירגון בשם ״אות הכפרה והשלום״ Aktion Sühnezeichen Friedensdienste, אירגון של מתנדבים שעובדים במדינות שנפגעו כתוצאה ממלחמת העולם השנייה ולמען אנשים שנפגעו על ידי המשטר הנציונאל סוציאליסטי (גם בישראל).

בארוע הפתיחה אמר: "אנחנו הגרמנים התחלנו במלחמת העולם השנייה, ובשל סיבה זו בלבד, יותר מכולם, אנחנו אשמים בכך שגרמנו סבל לא יתואר לאנושות כולה, בעיקר לרצח מיליוני יהודים. אלה מבינינו ששרדו את המלחמה ולא רצו שכל זה יקרה, גם לא עשו די כדי למנוע את הרצח והסבל”. למרות שנקט בפעולות יוצאות דופן מול המשטר ואיבד את משרתו, הכליל את עצמו עם אלה שלא עשה מספיק.


קבלת עדכונים מהאַרְכִיב

טקסטים בנושא:
טקסטים אחרונים: