דברים שאנחנו יודעים על אֶלְסְבֶּת
באוגוסט 1939 נשלח מכתב מברלין, המכתב האחרון לפני פרוץ המלחמה. המכתבים שיבואו מאוחר יותר ידרשו למצוא נתיב עקיף, דרך קרובי משפחה באמסטרדם. המכתב מאפשר לבחון את החיים של רגע לפני, אם כי רצוי לעשות זאת בתשומת לב, לחפש רמזים בין השורות, מתוך הידיעה שהתכתובות עוברות צנזורה והקשיים מוצפנים.
הפעם חיפשתי במכתב משהו אחר. התמקדתי בפסקה ספציפית שמוזכרת בה אלזה (אלסבת), דמות שנעדרת משלל המכתבים והתמונות שנשארו לנו. כאן, באופן נדיר, היא מוזכרת, וזו הזדמנות לדלות מהמעט הזה משהו על דמותה, על מה שהיתה.
הדמויות המוזכרות:
קטה - סבתי, מתגוררת בפלשתינה.
דניליין - אבא שלי, דני. בן 3.
סבתא - נאני, אמא של קטה.
אדית ואלזה (אלסבת) - בנות אחותה של נאני, בנות +50, רווקות. נאני מתגוררת איתם ועם אחיהן גאורג בדירה קטנה ברחוב פריזר 11, אחרי שגורשו מדירה אחרת ברחוב קנאסבק, כשהשכונה ההיא טוהרה מיהודים.
ברלין 24 באוגוסט 1939
(אדית זכאריאס כותבת לבת דודתה קטה).
… אלזה שלנו נמצאת כרגע בבאד פירמונט. תרפייה בעזרת דבורים שעשתה, הייתה כישלון נורא ומצבה אף הורע יותר.
אני מצרפת למכתב זה שתי גלויות מייללות של חתולים. הראשונה נרכשה על ידי אלזה והייתה צריכה להיות מתנת יום הולדת לדניליין. סבתא שכחה לשלוח אותה, והיא מצאה אותה רק עכשיו. במכתב תודה אסור לכתוב על כפל הגלויות. זה עלול להביא את אלזה, לבצע את איומיה. כדאי שתאשרי בדרך אגב את קבלת המתנה, וצייני שבטעות אחת המהגלויות נהרסה והתגלתה לאחר מכן. אי אפשר היה לנחם את אלזה כשנודע לה אובדן הגלויה!
על הבחירה פה בשם אֶלְסְבֶּת ולא בכינוי אלזה: במכתבים המשפחה השתמשה בכינוי, אלזה. אבל זה מבלבל. אשת אחיהן של אלסבת ואדית, קורט, נקראת אף היא אלזה. לכן בחרנו להבחין: אשת האח היא אלזה, האחות אלסבת. גם לגבי האיות ת׳ או ט׳ אני מתלבטת - ראיתי את שתי הגירסאות.
אלזה (להלן אלסבת), אחותה של הכותבת, נמצאת בבאד פירמונט. היא מטופלת בדבורים - אפיתרפיה. לא ידוע מאיזו מחלה או כאב הוביל את אלסבת לטיפול הזה. מוצרים המופקים מדבורים, הארס, הדבש, פולן, פרופוליס ועוד משמשים כבר מאות שנים לריפוי של מגוון קשיים ומחלות. תיעוד ראשון של טיפול בדבורים הוא של היפוקרטס. בעבר הקרוב יותר הצליחו מדענים להשתמש במרכיב כימי המצוי בארס הדבורה, מליטין, כדי לחסל בהצלחה נגיפי HIV. ההישג הזה נשאר במעבדה והנסיון ליצור תכשיר מניעה נגד AIDS לא צלח. אחד השימושים הוותיקים של ארס דבורים הוא לטיפול אלטרנטיבי בדלקת מפרקים - אולי זה הדבר ממנו אלסבת סבלה? אני מקווה שבמקרה שלה לא היה מדובר בטיפול בדבורים חיות ושלא סבלה יותר מדי מהטיפול עצמו. הטיפול החמיר את מצבה, כך מדווחת אדית.
מוזר. מה עושה אישה יהודיה בבבאד פירמונט, עיר ספא ומרפא ידועה, באוגוסט 1939? המצב בבית קשה: המשפחה גורשה מדירתם הקודמת ומצטופפת בדירה קטנה, תשעה חודשים אחרי ליל הבדולח, מגבלות נוספות על יהודים מוכרזות חדשות לבקרים, הפרנסה מוגבלת, המצב הפוליטי מתוח (שבוע לאחר כתיבת המכתב תפרוץ מלחמת העולם השניה והגרמנים מחממים גיזרה מול פולין). במכתב השלם מוזכרים חלק מהקשיים הללו. האם הגיוני שבתוך הקלחת הזו, אלסבת תסע לעיר מרפא? הנקודה הזו לא ברורה לי כלל. אני תוהה אם אלסבת הספיקה לחזור לברלין לפני פרוץ המלחמה.
אלסבת, כאמור, כמעט ואינה מוזכרת במכתבים הרבים שברשותינו. אין מכתבים ממנה ואליה. מצאתי דף בכתב ידו של אבי תחת הכותרת ״דברים שאנחנו יודעים על אלסבת״. מלבד הפיסקה שהובאה כאן, היא מוזכרת בעוד שני מכתבים, שם מצוין שהיא חשה ברע או חולה. זה הכל. כך שאין פליאה גדולה שהטיפול בדבורים רק הרע את מצבה. אלסבת תמיד חשה ברע.
גילינו ששתי האחיות, אדית ואלסבת, הוכשרו כ״מזכירות תעשייתית״. ידוע היכן אדית עבדה, אבל אלסבת - אין סימן לכך שעבדה. גם תמונה שלה - אין. אבי חשד שהשתיקה לגביה היא משום שמדובר בעניינים של בריאות הנפש. הנה, היא קונה גלויה של חתול, זו המחווה היחידה שלה. היא לא כותבת אפילו חצי משפט. היא עשויה לקחת את אבדן הגלויה באופן מוקצן. צריך להסתיר ממנה את אבדן הגלויה, כאילו היתה ילדה קטנה. אבל מצד שני, האם מי שאינו בריא בנפשו נוסע לבדו לעיר מרפא? אולי יש טיפול בדבורים שנוגע לנפש?
אלסבת קנתה גלויה של חתול מיילל כמתנה לדניליין.
במאי 2014 אבי כתב: ״הגלויה של החתול המיילל שאלזה קנתה עבורי הייתה מצויה בידי עד לפני זמן מועט. לא היה לי מושג שהיא למעשה מסמך היסטורי. לפני זמן לא רב החלטתי שאפשר לסלקה מהבית - שהרי אין לי יותר נכדים בגיל המתאים לגלויה. והנה מתברר שהשמדתי מסמך חשוב. החתול הזה הלך לאיבוד ב-1939 ועכשיו שנית בשנות העשרה של המאה העשרים ואחת ולאחר שבעים שנה של מנוחה בביתינו. אז מי שימצא גלוייה של חתול שחור שמילל – יכול להחיות אותו פעם שלישית.״
בילדותי היה לי אוסף גלויות, שמור בתיבת אוצרות מתכתית כסופה. היתה בה גלויה אחת יוצאת דופן של חתול מיילל, אני זוכרת בפרוש. מין גלויה מיוחדת - כשלוחצים על התפיחה שבאמצעה נשמעת קול יללה. אני זוכרת דווקא חתול בהיר.
אולי היו שתי גלויות? זו של אלסבת והשניה שנרכשה להוות תחליף? חתול בהיר וחתול שחור? הזיכרון מתעמעם. בצידה השני של הגלויה לא היה כתוב דבר.
הגלויה, אם כך, אבדה. אני נאלצת להשתמש פה בתמונת המחשה, היא אינה דומה כלל לגלויה שאבדה.
3 שנים מאחר יותר אלזבת נסעה לריגה.
נאני, אלסבת ואידית ניספו ולא השאירו אחריהן הרבה, מלבד גלויה שנשתמרה זמן רב, אבל ללא הקשרה. לא ידענו דבר על המשפחה הזו וחייהן עד שנת 2014, אז פתחנו את המכתבים.
Comments